לפעמים את תוהה אם זה שיושב שם למעלה צוחק עליך
או לכל הפחות תוהה מה הוא עוד מתכנן
בהתחלה זו הייתה הקורונה –
מגיפה כלל עולמית שכלאה את כולם בבית במשך חודשים
בלי יכולת לתקשר עם אף אחד
את זוכרת את הדייט הראשון שיצאת אליו בזום
הזיה לנסות לפתח ככה קשר, הא?
ואחריו הגיעו עוד כמה דייטים, בחוץ, באוויר הפתוח
עם מסיכה שאולי קצת עזרה להסתיר את המבוכה
אבל ללא ספק הוסיפה עוד איזשהו מכשול על מה שגם ככה לא בא לך בקלות
ואז היא עברה וחשבת שהנה, הנה זה יגיע
סופסוף קצת נורמליות ושפיות
וההצעות חזרו לאט לאט (גם ככה אף פעם לא היית מוצפת בהן)
ואפילו היו לך קשר אחד או שניים משמעותיים
אבל זה לא התפתח
טוב, ככה זה. אלו החיים
אבל את, לא איבדת תקווה
עדיין מתפללת מדי יום, מחכה לאחד שלך
40 יום מזמור לתודה, 40 יום נשמת כל חי, 40 ועוד 40 ועוד 40
ומה את בסה”כ מבקשת?
את זה שיצאה בת קול והכריזה 40 יום טרם יצירתך
שהוא שלך ואת שלו
בראש השנה עמדת בצד של עזרת הנשים
הפנים מכוסות בתוך הסידור
דמעות מטשטשות את הראייה
בשעת התקיעות ביקשת: תקע בשופר גדול לחתונתנו
ובשעת הנעילה ביקשת המצא לי מחילה
או לכל הפחות איזשהו סדק
פתח קטן, משהו…
כדי שאדע שלא אבדה תקוותי
וזה עוד יקרה
כי השנה זה חייב לקרות, נכון?
די, זהו. השנה אני כלה
וגם סוכות חלף עבר.
נשמת עמוק את המפגש עם המשפחה המורחבת
והשאלות, והמבטים: נו… יש לך משהו חדש לספר לנו?
או אל תהיי בררנית יותר מדי
ואמרת לעצמך: עוד רגע,
אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
וגם אתה ואני – בע”ה נתחדש…
ובחלומות הכי גרועים שלך לא חשבת שאכן – מטר האש יגיע
והאוויר שציפית לו כ”כ ימלא בריח מלחמה
וכולם – מגויסים.
האבא, האח, הבן דוד, הקרוב-רחוק מאמריקה גם הוא הגיע
כל המדינה על הרגליים, מתנדבים מכל הלב
גם את
עוזרת בחמ”ל לארוז מצרכים או הולכת לתת יד אצל משפחות מגויסים
בחיוך על הפנים ולב כבד
שוב זה קורה
שוב הכל על הולד
אפילו ניסית להתקשר לכמה שדכנים אבל בפי כולם אותה בשורה:
מצטערים, רוב הבחורים במילואים
נסי עוד שבוע-שבועיים אחרי שהכל ייגמר
ובינתיים את רואה שעברו כבר 3 חודשים אם לא יותר,
והסוף לא נראה באופק
את שומעת את כולם מדברים על הלביאות שבעורף
אלו שמחזיקות את הבית ואת הילדים
והלב שלך שואג: הלוואי והיה לי למי להתגעגע!
הלוואי והיה לי למי לחכות!
אבל את הקול הזה אף אחד לא שומע
מבין השפתיים שלך לא יוצאת שום מילה
רק הכרית בלילה
סופגת דמעה אחר דמעה
ורק אחד שבשמיים
שאולי צוחק עליך
ואולי לא
אבל בטוח יודע מה זה להיות בלי בית
רואה אותך, מנגב לך דמעה אחר דמעה בשקט
ואומר:
אל תפסיקי להילחם על הבית
אל תפסיקי לחלום על הבית
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל
עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים
