לצד כל הקושי אני מאמינה באמונה שלמה שלא מדובר בגזירת גורל ושמצבי הקיצון יכולים גם לשבור אבל גם להצמיח זוגיות ולהפוך אתכם לזוג חזק יותר. אז קבלו 4 שאלות שכדאי לכם לשאול את עצמכם בתקופה הזו כדי לצמוח ולהתקדם.
1. איך אני מתנהג/ת כשאני לא רגוע/ה?
יש משפט ששגור על פי: המלחמה לא יוצרת יש מאין – היא מגבירה את הקיים. זה נכון שכשיש אזעקות, חוסר שגרה וחוסר שליטה המערכת הזוגית והרגשית נכנסת לעומס. במצב כזה הרבה מהאנשים והנשים הופכים להיות יותר תגובתיים, יותר רגישים לביקורת ומאבקים קטנים צפים ועולים. יחד עם זאת – שהמצב אולי מסביר את העלייה בעומס, אבל הוא לא הקובע איך אתם פועלים בתוכו. ודווקא ברגעי הקיצון האלו נחשפים הדפוסים האמיתיים.
לדוגמה: אם אתה בלחץ נהיה תוקפני יותר, ביקורתי יותר, ודורש מהצד השני להשתנות כדי שתירגע, ואם את בזמן לחץ נסגרת, מתרחקת, מפסיקה לשתף כדי לא להחמיר את המצב – אלו לא תגובות חדשות אלא גרסה מוגברת של מה שכבר קיים בכם. ולכן השאלה היא איך אתם מתנהגים בזמן שאתם לחוצים ואיזו אחריות אתם לוקחים על ההתנהגות הזו לשנות או לא לשנות אותה.
2. מתי אני בורח/ת מהמפגש עם בן / בת הזוג – אל מישהו או משהו אחר?
כשעולה מתח בזוגיות, אחד המנגנונים האוטומטיים ביותר הוא הכנסת גורם שלישי למערכת כדי להקל על העומס הרגשי. לדוגמה: לשתף חברה בתסכולים על בן הזוג, השקעה מוגברת בילדים, או בריחה לעבודה ולמסכים. בטווח הקצר זה באמת מפחית חרדה, כי המתח כבר לא נשאר ישירות בין שני בני הזוג. אבל בטווח הארוך זה שוחק את הקשר כי הזוגיות מפסיקה להיות המקום שבו פוגשים ומעבדים את הקושי. הרבה זוגות במקום להתמודד אחד עם השני, מתחילים לעקוף אחד את השני. לכן, ברגעים כאלה שווה לעצור ולשאול: האם אני באמת פונה החוצה כי זה נחוץ – או כי קשה לי להישאר בתוך המפגש הזוגי?
3. האם אני מבקש/ת קרבה או דורש/ת ויסות רגשי מהצד השני?
בתקופות של סטרס וחוסר ודאות, עולה באופן טבעי הצורך בקרבה, הרגעה ואישור. זה ממש אנושי לרצות שמישהו יחזיק אותנו כשקשה לנו. אבל כאשר בן או בת הזוג אחראים על הויסות הרגשי נוצר מצב שבו ככל שאחד מבני הזוג דורש יותר מהצד השני להרגיע אותו – כך נוצר יותר מתח ואפילו תלות שמחלישה את בני הזוג. זה נשמע קצת הפוך על הפוך אבל האמת היא שככל שכל אחד מבני הזוג יכול להרגיע ולווסת את עצמו ולבוא לקשר מתוך יציבות פנימית ובקשה לתמיכה (ולא דרישה) דווקא אז הקרבה הופכת לבחירה ולא לצורך הישרדותי. לכן, ברגעים כאלה, שווה לעצור ולבדוק: האם אני מבקש/ת קרבה מתוך חיבור – או מצפה מהצד השני שיסדיר לי את הבלגן שמתחולל בתוכי?
4. האם אני מוכנ/ה להישאר בתוך חוסר נוחות – ולהביא את עצמי באמת לקשר?
בתקופות של לחץ, הסף של רבים מאיתנו למצבים של חוסר נוחות יורד. כל כך קשה לנו, כל כך כואב ולא נעים, שאנחנו לא רוצים להוסיף כאב על כאב. ומה שקורה זה שהרבה זוגות נוטים או לברוח מקונפליקט זוגי – להיסגר ולהתרחק, או לנסות לפתור את הקונפליקט במהירות – לרוב בכלים לא ממש יעילים כמו ביקורת או דרישה מהצד השני שישתנה. אבל דווקא היכולת להישאר בתוך המתח, לא לברוח או לנסות לנהל את הסיטואציה, היא זו שמאפשרת משהו עמוק יותר- אותנטיות.
אותנטיות זה לא תמיד הדבר הכי נעים כי זה אומר לומר את מה שאתם חושבים ומרגישים גם אם זה לא מתקבל מיד, זה אומר להישאר בקשר ובנוכחות בתוך הקשר גם כשיש חיכוכים. אצל הרבה מהזוגות כשיש חוסר נוחות בגלל שלא מסכימים אז יש ריצוי או לחילופין עקשנות, אבל אז הם גם מתרחקים ממי שהם באמת. דווקא היכולת לשאת אי נוחות, לומר “רגע, אני קצת מבולבלת” או “לא נעים לי לשמוע את מה שאמרת” היא זו שמאפשרת להביא את עצמכם באמת והיא הבסיס לקרבה עמוקה יותר.