זאת אומרת – המציאות היא אותה מציאות, אבל איך שכל אחד סיפר אותה לקהל שלו, הייתה שונה. היו כותרות שהרגשתי פחד בעקבות הקריאה שלהן, היו כותרות שהרגשתי יאוש והיו כאלו שהרגשתי תקווה למרות המציאות העגומה. והאמת היא שמה שקורה באתרי החדשות, לא שונה ממה שקורה בזוגיות: מה הנרטיב, הסיפור שבני זוג מספרים לעצמם על עצמם ועל הזוגיות שלהם?
כשזוגות מאמצים הסתכלות נרטיבית על הקשר שלהם הם מתחילים לשים לב לסיפור שהם מספרים לעצמם על הזוגיות, ולבדוק האם הסיפור הזה מצמצם אותם או מאפשר להם תנועה וצמיחה. במקום להיצמד להגדרות נוקשות על בן /בת הזוג או על הקשר, הם לומדים להפריד בין האדם לבין הקושי, לשאול מה באמת קורה ביניהם, ואיזה סיפור הם רוצים לחיות בתוכו.
תוך כדי שאני כותבת את הדברים אני נזכרת בזוג שישב מולי בקליניקה אחרי תקופה ארוכה של ריחוק. כבר בתחילת הפגישה האישה אמרה בכאב: “אני חיה עם אדם שלא באמת רואה אותי. הוא פשוט לא מקשיב לי ולא מבין אותי”, הבעל מצידו לא נשאר חייב ומיד אמר: “אני כבר רגיל להיות האיש הרע בסיפור. מבחינתי לא משנה מה אני עושה – זה תמיד לא מספיק”. אפשר היה להרגיש איך כל אחד מהם כבר מחזיק סיפור שלם על השני.
במקום לשאול מי צודק, שאלתי אותם מתי הסיפור הזה התחיל לנהל את הקשר שלהם. לאט לאט גילינו שהתחושה שלה, שהוא לא מקשיב, התחזקה אחרי לידת הילד הראשון, בתקופה שבה הרגישה מאוד לבד. הוא מצידו שיתף שבאותה תקופה הרגיש שהוא חייב להיות חזק, ולכן התמקד בעשייה ופחות בדיבור רגשי. פתאום התגלה שלא מדובר באיש אדיש או באישה שלא מרוצה – אלא בשני אנשים שנקלעו לסיפור של ריחוק בעקבות השינויים שקרו אצלם בלי שהתכוונו לכך. וכעת, כשהם מבינים את הסיפור שהם סיפרו לעצמם, הם גם יוכלו לבחור איזה סיפור ירצו לכתוב בהמשך ביחד.
זאת אומרת שבמקום לראות את בני הזוג או את הזוגיות כבעיה, הגישה הזו בפועל מזמינה אתכם לעצור ברגעים של מתח ולבדוק לא רק מה קרה אלא גם איזו משמעות נתתם למה שקרה, ולחפש יחד רגעים שבהם הסיפור ביניהם היה אחר, קרוב יותר, מכבד יותר, מחובר יותר.
כאשר תתחילו לדבר כך, השיח ייעשה פחות מאשים ויותר סקרן, פחות סגור ויותר פתוח ללמידה, וכך יתאפשר לשניכם להרגיש שאתם באותו צד מול הקושי ולא אחד מול השנייה ותיווצר אפשרות לכתוב יחד סיפור זוגי חדש המבוסס על בחירה מודעת ולא רק על הרגלים או פגיעות עבר.